שלום אורח
 
התחבר

 
נא להמתין...

פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה בשנים 1933 - 1939

|

ענת בסר

|
צפיות: 1865
|
דרוג  (0)

בשנים 1933 - 1939 נעשו יהודים רבים מגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה פליטים, בעקבות המדיניות הגרמנית נגדם.

יהודי גרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה נעשים פליטים בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה

 

                        

מתוך זיכרונותיו של פרדריק ריימס, יהודי שחי בגרמניה בזמן עליית הנאצים לשלטון:

 

מ-1 בינואר 1939, זמן-מה לאחר שנאסר על היהודים לעבוד במקצועותיהם, נסגרו גם החנויות של היהודים. אבא, שהיה סוחר בהמות (מקצוע יהודי נפוץ ומקובל באזור), היה מחוסר עבודה. אבא והגברים היהודים האחרים הועסקו בעבודות כפייה – בסלילת כבישים בסביבה. שילמו להם מארקים אחדים, וכך התקיימנו.

 

הלחץ לעזוב היה רב, אך לא היה לאן, בייחוד למי שלא היו לו כסף או קשרים. למרות זאת הגישו ההורים בקשה לוויזה לארצות-הברית. מדיניות ההגירה של ארצות-הברית באותה עת היתה נוקשה, ולכל מדינה הותרה מכסה מוגבלת. מספר הבקשה שלנו היה 1,600 ומשהו – כנראה אני זוכר את מספר הבקשה מפני שעניין ההגירה העיק והיה נושא יום-יומי לשיחה בבית ובקהילה. אני מניח שהרביתי לשמוע שאלות כמו "אילו מספרים עלו בגורל?" או "לכמה יאשרו?" וכן "מתי יגיע תורנו?"

  

(מנחם מאיר ופרדריק ריימס, "האם העצים פורחים אצלכם?", יד ושם, ירושלים 2000, עמ' 33)                       

 

זיכרונותיו של פרדריק ריימס מבטאים את מצוקתם של יהודי גרמניה בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה. ערב בחירתו של היטלר לקאנצלר גרמניה, ב-30 בינואר 1933, חיו בגרמניה כ-600,000 יהודים בעלי זכויות אזרח מלאות. עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון ומינויו של היטלר לקאנצלר עתידים היו לשנות את חייהם של יהודי גרמניה מהקצה אל הקצה. ואכן, הפגיעה ביהודי גרמניה לא איחרה לבוא.

 

בשנים 1933 - 1939 פעלו הנאצים כדי לבודד את היהודים מן החברה הגרמנית וכדי לעודד הגירה של יהודים אל מחוץ לגרמניה - כדי להקים רייך "נקי מיהודים". בשנים אלו סבלו יהודי גרמניה ממעשי אלימות והשפלה, חרם כלכלי, נישול מעמדות מפתח, שרפת ספרי קודש יהודיים וספרים של סופרים ומדענים יהודים, חקיקת חוקי נירנברג ובעקבותיהם חקיקה אנטי-יהודית נוספת. אחד האירועים הקשים ביותר שחוו יהודי גרמניה היה ליל הבדולח.

 

                        

מתוך עדותה של מרטה אפל מהעיר בבינגן שבגרמניה (נמלטה בשנת 1937 עם משפחתה להולנד):

 

ככל שהאריך שלטון הנאצים ימים, כן העמיק ונפער הפער שבינינו לבין שכנינו הנוצרים. ידידים שעמם התרועענו שנים רבות לא הכירו אותנו עוד. לפתע נוכחו לדעת שעל אף הכול, נבדלים אנו מהם. [...]

 

מה נשתנו חיינו בימים ההם! [...] עתה כלל לא שַׂשְׂתִי לצאת מן הבית, כי בכל קרן רחוב דקרו את עיניי כרזות: היהודים הם אסון לעם הגרמני. דימויים רוויי חרדה נלוו אליי בכל אשר פניתי: בחנות, כשהיה עליי לשוחח עם אחד הזבנים, התייראתי (פחדתי) שמא יפגין איבה כלפיי ברגע שיגלה כי יהודייה הנני; בכל פעם שהמתנתי לחשמלית, עלה הרהור על דעתי שמא לא יעצור אותה הנהג אם יידע כי יהודייה אנוכי. בעצם מעודי לא התנסיתי בחוויות טורדניות כאלה בחנויות וברחוב, אולם ציפיתי לשכמותן בכל רגע ורגע, והחרדה הזו הציקה לי בלי הרף. זמן רב קודם לאיסור שהטילו הנאצים כבר ויתרתי על ביקור בתיאטרון או בבית קולנוע; ההרגשה כי הנה אני יושבת בין בני אדם השונאים אותנו הייתה לי ללא נשוא. [...]

 

בשעות הערב היינו יושבים בבית, והיינו שומעים בחלחלה ברדיו את ההודעות בדבר האמצעים והחוקים החדשים והמחפירים, שכמעט מדי יום ביומו הביאו על היהודי תוספת עול וסבל. לא ביקרנו עוד אצל ידידינו, והם לא פקדו אותנו. [...]

 

(מ' ריכרץ (עורכת), תרגום: אברהם קדימה, אזרחים על תנאי, מוסד ביאליק ומכון ליאו בק, 1993, עמ' 366)

 

 

במהלך השנים 1933 - 1939 עזבו את גרמניה כ-250,000 יהודים. חלקם היגרו למדינות אחרות באירופה או לארה"ב, וחלקם עלו לארץ ישראל במסגרת העלייה החמישית. כבר בשנת 1933 הקים חבר הלאומים משרד לטיפול בפליטים מגרמניה, אולם למשרד זה לא היו סמכויות מספיקות, והדבר הקשה על פעולתו.

 

באוקטובר 1938 נערך "גירוש זבונשין", גירוש המוני מגרמניה של 17,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית. יהודים אלו, שחיו עד אז שנים רבות בגרמניה, גורשו אל הגבול שבין פולין לגרמניה (הגירוש נקרא על שם העיירה זבונשין המצויה על הגבול). בהיותם באזור הגבול, כשגרמניה ופולין אינן רוצות בהם, נאלצו המגורשים להימלט מצדו האחד של הגבול לצדו האחר, חייהם היו נתונים בסכנה, והם היו חשופים לקור ששרר באזור. בסופו של דבר, לאחר משא ומתן, הסכימה פולין לקלוט את הפליטים.

 

פליטים יהודים בעיירה זבונשין, בתור לחלוקת מזון, © יד ושם

 

                        

מתוך מכתביו של עמנואל רינגלבלום מזבונשין:

 

אני משתומם מדוע שותקים בעולם. לוקחים אזרחים שלנו, לא זרים, בעלי דרכונים כשרים ומחזיקים אותם בגבול במשך חודשים. את אחזקתם מטילים על הציבוריות היהודית, וזה עולה 12,000 זלוטי ליום [...] האנשים בזבונשין מעוצבנים עתה נורא. סבלנותם מגיעה לקצה. הם שואלים מה יהיה בסופנו? התנאים בגלל הקור והכפור איומים. 15-10 איש בכל חדר. [בחדרים] פנימה אינם יכולים לשבת במנוחה ולצאת [החוצה] אינם יכולים. במילה אחת: טרגדיה איומה.

 

קראו עוד מתוך מכתביו של רינגלבלום, שעסק בעזרה למגורשים.

 

בשנים 1938 - 1939 כבש היטלר את אוסטריה וצ'כוסלובקיה. בעקבות הכיבוש, הופעלה המדיניות הגזענית גם כלפי היהודים במדינות אלו. מדיניות זו כללה את שילוחם של 60 מיהודי אוסטריה למחנה הריכוז דכאו באפריל 1939. באוסטריה, ולאחר מכן בגרמניה, הקים המשטר לשכות להגירת יהודים, מתוך רצון "לנקות" את המדינות האלה מיהודים.

 

וכך נעשו יהודים רבים מאוסטריה, צ'כוסלובקיה וגרמניה פליטים.

 

אחד הסיפורים הממחישים את מצוקתם של הפליטים הוא סיפור מסעה של האונייה סנט לואיס.

  

ועידת אוויאן

 

ביולי 1939, ביוזמתו של נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט, התכנסה באוויאן שבצרפת ועידה, שמטרתה הייתה לדון בסוגיית הפליטים היהודים. בוועידה השתתפו נציגים מ-32 מדינות וארגוני סיוע לפליטים. משתתפי הוועידה הביעו הזדהות עם מצוקתם של היהודים, אך בפועל לא הייתה לוועידה כמעט שום השפעה על מצבם של פליטים אלו.

 

רוב המדינות שהשתתפו בוועידת אוויאן (להוציא את הרפובליקה הדומיניקנית) סירבו לקלוט את הפליטים מסיבות שונות: מצב כלכלי, חוסר רצון לעורר בעיה של גזענות במדינה ועוד. ארה"ב לא שינתה בעקבות הוועידה את מדיניות מכסות ההגירה שלה, אבל התחייבה למלא במלואן את מכסות ההגירה שהיו קיימות . בעקבות החלטה זו היגרו כ-63,000 פליטים יהודים לארה"ב. לא זו בלבד שהוועידה לא סייעה באופן משמעותי לשיפור מצב הפליטים מגרמניה ואוסטריה - היא אף תרמה לחיזוק ביטחונו של היטלר שהעולם אדיש לגורל היהודים.

 

                                 

 

קריקטורה שהתפרסמה בעיתון דיילי אקספרס ב-20 ביוני 1938 בעקבות ועידת אוויאן. איור: סידני ג'ורג' סטרוב.

 ©Express Syndication. Courtesy of The British Cartoon Archive, University of Kent

 


בקריקטורה נראה יהודי בצומת דרכים בצורת צלב קרס, ומעליו שלט המורה לו - GO (לֵךְ).  בקצות ה"שבילים" מוצבים שלטים המורים לו - STOP (עצור).
כותרת הקריקטורה: "האם ועידת אוויאן תוביל אותו לחופש?"

 

קראו על וועידת אוויאן והתבוננו בקריקטורה שהתפרסמה בעיתון דיילי אקספרס. מהו המצב הבלתי אפשרי המתואר בקריקטורה?

 

ענו על השאלון בנושא פליטים יהודים בשנים 1933 - 1939.

נושאים קשורים: פליטי השואה
 
תגובות ‏‎(‏‎0 תגובות‏‎)‏‎
תגובות ‏‎(‏‎0 תגובות‏‎)‏‎
הוספת תגובה
שם השולח:
דוא"ל:
 
*כותרת:
תוכן:
 
© כל הזכויות שמורות למטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית
לצפייה תקינה באתר תוכלו לעיין ברשימת דפדפנים נתמכים ותוספים נדרשים