שלום אורח
 
התחבר

 
נא להמתין...

על המאבק למעמד חוקי לילדי מהגרי עבודה בישראל

|

סיגל רוזן

|
צפיות: 2079
|
דרוג  (2)

בתקופה האחרונה כותרות בעיתונים וכתבות במהדורות החדשות מדווחות על המאבק נגד גירוש ילדי מהגרי העבודה מישראל. איך התחיל הכול, ועל מה נאבקים?

 בתקופה האחרונה כותרות בעיתונים וכתבות במהדורות החדשות מדווחות על המאבק נגד גירוש ילדי מהגרי העבודה מישראל. איך התחיל הכול, ועל מה נאבקים?

צפו בסרטון: רותם אילן למען הילדים

  

 

 עד הקמתה של מינהלת ההגירה[1] בספטמבר 2002, חיו בישראל חיים נוחים למדי כמה אלפים בודדים של משפחות מהגרי עבודה. אותם מהגרי עבודה הגיעו לישראל לא מפני שהם יהודים, אלא רק על מנת לעבוד בישראל (בדרך כלל בעבודות ניקיון), לחסוך כסף - ולחזור למדינותיהם. הם הגיעו לישראל ממדינות עניות ונחשלות מאוד. ולכן גם אם בעברם למדו באוניברסיטה והועסקו במקצועות מבוקשים - הם הגיעו בארצותיהם למצב שבו לא הצליחו לפרנס את משפחתם וודאי שלא הצליחו להתקדם. אותם מהגרי עבודה החליטו לבוא לישראל, מפני שבישראל הוצע להם שכר גבוה הרבה יותר. רבים מהם לא ידעו שבישראל אסור לעבוד בלי לקבל אישור מיוחד. אלו שידעו, התעלמו מכך, בדיוק כמו שהמשטרה התעלמה מהם. כך קרה שמהגרי עבודה רבים הקימו בישראל משפחות, הולידו ילדים, והילדים הלכו לגן ישראלי, לבית ספר ישראלי ול"צופים" והתנהגו כישראלים לכל דבר. במהלך השנים האלה, מעסיקים ישראלים נתנו להם עבודה בניקיון בתיהם ושילמו להם עבור כל יום עבודה סכום כסף - שבמדינות מוצאם הם היו צריכים לעבוד עבורו שבוע שלם.

 

 

 

כשהוקמה מינהלת ההגירה, נעצרו רבים מהאבות של אותם ילדים, פעמים רבות באמצע הלילה, לעיני הילדים, נלקחו לכלא וגורשו למדינות מוצאם: מדינות חבר העמים, מדינות דרום אמריקה, אפריקה והפיליפינים.

 

 

בשנת 2003 פנה ארגון זכויות האדם "האגודה לזכויות האזרח בישראל" לבית המשפט בבקשה למנוע את מעצרם וגירושם של ארבעה ילדים שנולדו בישראל לאם מהפיליפינים ולאב מתאילנד.[2] הילדים כבר הגיעו לגיל 18 - ולכן אילו עצרה אותם המשטרה, היא הייתה מנסה לגרש אותם. לא ברור לאיזו מדינה היה אפשר לגרשם, כי הוריהם לא הסדירו את אזרחותם לא בפיליפינים ולא בתאילנד, והילדים מעולם לא ביקרו במדינות אלו.

  

 

בשנת 2004 כבר עזבו מרבית משפחות מהגרי העבודה את הארץ. אבות רבים נעצרו וגורשו - בין 100,000 מהגרי העבודה שעזבו או גורשו על ידי מינהלת ההגירה בשנתיים הראשונות לפעילותה. משפחות רבות עזבו במסגרת מבצע "עזיבה מרצון" של מינהלת ההגירה באוגוסט ובאוקטובר 2003. חלק מהמשפחות עזבו בעקבות מעצר וגירוש האב, וחלק עזבו בעקבות איומי המשטרה, שמי שלא יעזוב  - ייעצר ויגורש עם ילדיו.

 

 

כמה מאות משפחות שנותרו בישראל הן אותן משפחות שלא יכלו לחזור: משפחות שנמצאו כאן קרוב  לעשרים שנה ואף יותר מזה, משפחות שלהן ילדים הסובלים ממחלה שאין לה טיפול במדינת מוצאם, משפחות מעורבות (למשל - אב אפריקני ואם פיליפינית) שלא ברור לאן יוכלו לחזור והיכן יתקבלו ילדיהם המעורבים דוברי עברית מושלמת ואנגלית טובה שאינם דוברי שפת אמם או אביהם... 

 

 

באותה שנה החליט שר הפנים, אברהם פורז, לאפשר לילדים שנולדו בישראל והגיעו לגיל עשר, להישאר בישראל.[3] הוא לא הצליח לגרום לממשלה לקבל את החלטתו.

  

 

ארגוני זכויות האדם, "מוקד סיוע לעובדים זרים" ו"האגודה לזכויות האזרח בישראל", המשיכו במאבק למניעת גירושם של הילדים. "האגודה לזכויות האזרח בישראל" - באמצעות פניות לחברי כנסת והמשך ההליך המשפטי, ואילו "מוקד סיוע לעובדים זרים" - באמצעות פעילות ציבורית לגיוס דעת הקהל בישראל. מתנדבי המוקד ארגנו קבוצת ילדי מהגרי עבודה הלומדים בבית ספר תיכון והכשירו אותם למאבק ציבורי תוך התמקדות בהופעה יעילה מול אמצעי התקשורת. במקביל פעלו מתנדבי המוקד לפרסום כתבות בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים בהשתתפות הילדים - שסיפרו עד כמה קשה יהיה להם אם יידרשו לעזוב את הארץ. מתנדבי המוקד הכינו גלויות ועליהן דמויות של ילדים ופניות לשרי הממשלה בבקשה לתמוך בהשארת הילדים בישראל. 1,000 גלויות כאלה נחתמו על ידי עוברים ושבים בדוכני רחוב שהציבו מתנדבי המוקד - ונשלחו לשרים בממשלה. מתנדבי עמותת "אקטיב-וויז'ן" לימדו את הילדים לצלם ולפתח תמונות וארגנו תערוכה של צילומיהם בכמה מקומות בארץ. הארגונים קיימו הפגנות נגד גירושם של הילדים וגייסו אמנים כמו חוה אלברשטיין, גילה אלמגור ו"הדג נחש" - שהביעו את דעתם נגד גירוש הילדים.    


ב-16 במרס 2005 הצליח שר הפנים באותה תקופה, אופיר פינס, להעביר החלטה בממשלה, שעל פיה יוכלו להישאר בישראל ילדים שנולדו בישראל, הגיעו לגיל עשר, לומדים בבית ספר ודוברים עברית, אם הוריהם נכנסו לישראל באופן חוקי.[4] החלטה זו הייתה מונעת את גירושם של כ-200 ילדים בלבד.

 

 

בעקבות הלחץ הרב שהפעילו ארגוני זכויות האדם, אליהם הצטרף במלוא המרץ בית הספר התל אביבי "ביאליק - רוגוזין", שמרבית תלמידיו הנם ילדי מהגרי עבודה, ובעקבות ביקורת מצד אזרחים ישראלים רבים שהושפעו מאמצעי התקשורת ונזעקו מכוונת הממשלה לגרש ילדים "צברים", נעשה ניסיון לשפר את תנאי ההחלטה.

 

 

 

שנה ורבע אחר כך, ב-18 ביוני 2006, הצליח שר הפנים באותה תקופה, רוני בר-און, להעביר החלטה, שתכלול הרבה יותר ילדים - ועל פיה יוכלו להישאר בישראל ילדים המתגוררים כאן לפחות שש שנים, הגיעו ארצה לפני גיל 14, החלו ללמוד במערכת החינוך הישראלית, דוברים עברית שוטפת, וכניסתם הראשונה של הוריהם לארץ הייתה חוקית.[5] בעקבות החלטה זו קיבלו עד היום 567 משפחות מעמד חוקי בישראל, ובסך הכול קיבלו עד היום מעמד כזה 2,300 ילדים, אחיהם והוריהם.[6]

 

 

שנה לאחר מכן, ביולי 2009 , החלה לפעול יחידת מעצר חדשה ברשות ההגירה,[7] יחידת עו"ז. בראיון שנתן ראש רשות ההגירה יעקב גנות לעיתון הארץ אמר בעניין המשפחות: "ניתן חודש ימים להתארגנות, ומי שלא חוקי יצטרך לעזוב. אחר כך אם נעצור מבוגרים - הם יצטרכו לקחת את הילדים אתם. הילדים לא נותנים הגנה להורים."[8] הראיון נתן את האות למאבק ציבורי מחודש, שכלל הקמת ארגון חדש: "ילדים ישראלים",  

שהקים קבוצת "פייסבוק" נגד גירוש הילדים וגייס באמצעותה אלפי תומכים ופעילים, אינספור כתבות, הפגנות, מודעות שמימנו אישי ציבור, חתני פרס ישראל, אנשי חינוך ואמנים. המאבק הגיע לשיאו ב-30 ביולי 2009, כשנשיא המדינה שמעון פרס הופיע באמצעי התקשורת וקרא לשר הפנים להימנע מגירוש ילדיהם של מהגרי העבודה ולתת להם מעמד חוקי בישראל. באותו יום החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו לדחות את גירושם של הילדים בשלושה חודשים.

ב-12 באוקטובר 2009 החליטו השרים לדחות את גירוש הילדים עד סוף יולי 2010 - תום שנת הלימודים, וב – 1 באוגוסט 2010 התקבלה החלטת ממשלה שמעניקה מעמד לחלק מילדי מהגרי העבודה.

 

 

על פי ההחלטה, התקבלו המלצות הועדה הבין משרדית שמונתה לדון בנושא. בדרך זאת התאפשרה הסדרת מעמדם של ילדי העובדים העומדים בתנאים הבאים:

1. הילד למד בבית הספר במערכת החינוך הישראלית או בגן חובה בשנת הלימודים תש"ע. 
2. הילד החל לימודיו בבית ספר בישראל בשנת תשע"א בכיתה א' ומעלה.
3. הילד מתגורר בישראל לפחות חמש שנים ברצף, ואם לא נולד בישראל הוא נכנס אליה לפני שמלאו לו 13 שנים. 
4. הילד דובר עברית.
5. הורי הילד נכנסו לישראל באשרה או ברישיון חוקיים.
 
על פי ההחלטה שהתקבלה לא יוכלו להסדיר את מעמדם: ילדים מתחת לכיתה א', ילדים שסיימו י"ב לפני יותר משנה, ילדים שהוריהם עבדו בשגרירויות (כטבחים, נהגים ועובדי ניקיון), ילדים שנכנסו לארץ אחרי גיל 13, ילדים שלא שהו בארץ חמש שנים ברצף וילדים שרק לאחד מהוריהם יש מעמד חוקי.

 

במשך שלושה שבועות במהלך חודש אוגוסט 2010 קיבל משרד הפנים את פניות המשפחות המבקשות להסדיר את מעמדן. בתום תקופת הרישום, על פי עדכוני משרד הפנים, הוגשו 701 בקשות הכוללות 2064 בני אדם. מתוך הבקשות 85 נדחו על הסף והשאר הועברו לבחינה ובדיקות נוספות.

 

על אף שצו הגירוש חל מה – 03.10.2010,  עדיין לא החלו במעצר משפחות וילדים (נכון לתאריך 24.10.10)  ולא נמצא מקום הולם לכליאת המשפחות.

 

 
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק נגד גירוש ילדי מהגרי העבודה:

 

 

 

http://www.facebook.com/friends/?filter=afp&ref=tn#/pages/Israeli-Children/139798801913

 


ארגוני זכויות האדם ממשיכים במאבקם להשגת מעמד חוקי לילדי מהגרי העבודה - שהם ישראלים לכל דבר. 

 

 

 

 

 

 

 

פריט המידע נכתב ע"י: סיגל רוזן, רכזת פעילות ציבורית, מוקד סיוע לעובדים זרים  

 


 

[1] בספטמבר 2002 - לאחר כמה החלטות ממשלה להקים רשות הגירה שתרכז את הטיפול בכל המהגרים בישראל שאינם יהודים - הוקמה מינהלת ההגירה כבסיס לרשות שתוקם בהמשך. מינהלת ההגירה ריכזה את סמכויות המעצר והגירוש של מהגרי העבודה, אך הסמכות לחלוקת היתרים למעסיקי מהגרי העבודה נותרה בידי משרד התמ"ת, והסמכות למתן מעמד חוקי בישראל נותרה בידי משרד הפנים. למעשה תפקדה מינהלת ההגירה בעיקר ככוח משטרה, ולכן לעתים קרובות גם נקראה בטעות "משטרת ההגירה". את המינהלת הקים יעקב גנות והוא עמד בראשה בשנה הראשונה לפעילותה.

 

 

[2] יוהין מוק ואח' נגד שר הפנים, עת"מ 1113/03 מיום 03.02.03.

 

 

[3] דברי שר הפנים אברהם פורז, מתוך פרוטוקול ישיבת הוועדה המשותפת של ועדת החינוך והתרבות - 245 והוועדה לעובדים זרים - 31 מיום  8.6.2004 :"בתוך הדבר הזה אנחנו נשארים עם דבר שהוא תוצאה בין היתר של מחדלי הממשלות בעבר. הרי אם היינו אוכפים את חוקי ההגירה בעבר, לא היה מצב שיהיה פה מישהו בן 16 שנולד בארץ או מישהו בן 16 שהגיע בגיל שנתיים והוא נמצא פה 10 או 12 שנים ולומד במערכות החינוך שלנו. ולכן אני אמרתי לממשלה, לועדת השרים, שאני חושב שבמבצע חד פעמי, הואיל ועכשיו התופעה לא חוזרת על עצמה כי יש אכיפה, אנחנו צריכים לתת לגליזציה לקבוצה של כמה מאות ילדי עובדים זרים שהם חלק מהחברה הישראלית, הם יודעים עברית, הם לומדים בבתי הספר שלנו, הם מנותקים לחלוטין מארץ מוצאם. והחזרתם לארץ מוצאם זה לא רפטריאציה זה לא החזרה למולדתם זה הגליה, הגליה תרבותית. ולכן קודם כל עצרנו את הגירוש של אלה."

 

 

[4] הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל (שר. 2005-6721)

 

 

מיום 16.03.05.

 

 

[5] החלטת ממשלה מס' 156 מיום 18.06.06 - "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל - תיקון החלטה".

 

 

[6] לדברי עו"ד דניאל סלומון, יועמ"ש במשרד הפנים, בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת מיום 12.08.08.

 

 

[7] באפריל 2008 החליטה הממשלה על הקמת רשות ההגירה בתחום סמכותו של שר הפנים. הממשלה החליטה כי נוסף על סמכויות מינהלת ההגירה, תקבל רשות ההגירה גם את הסמכות למתן אשרות למעסיקים ולשלילת אשרות מהם, את סמכות הפיקוח על האשרות ואת סמכויות מינהל האוכלוסין. ב-15 ביולי 2008 הוקמה רשות ההגירה בראשות יעקב גנות.

 

 

[8] וורגפט נורית, "הרשות החדשה למנהל אוכלוסין מתחילה לעבוד", הארץ, 21.06.09 : http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1093960.html

 

 

 

 לקובץ פריט המידע

 

 

פריטים קשורים: ילדי מהגרי עבודה מספרים
נושאים קשורים: מהגרי עבודה
 
תגובות ‏‎(‏‎1 תגובות‏‎)‏‎
תגובות ‏‎(‏‎1 תגובות‏‎)‏‎
הוספת תגובה
שם השולח:
דוא"ל:
 
*כותרת:
תוכן:
1.
נושא חשוב מאוד ‏‎ ‏‎ דווח על תוכן פוגעני תודה על ההתייחסות
מאמר מנוסח היטב,
ישר כח על ההשקעה.
רונית, ‏‎(‏‎06.12.09‏‎)
 
© כל הזכויות שמורות למטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית
לצפייה תקינה באתר תוכלו לעיין ברשימת דפדפנים נתמכים ותוספים נדרשים